מתוך הסקירה: לפי מאמר של קפלן ועמיתיו (קפלן, בר-מאיר, גלבוע, יפה, רבינוביץ, קרסיק, ויזר, מדג’ר, רמון, שיף, צור ובורנשטיין, 2004) כיום קיים סעיף בICD-10 בו מוגדרת הפרעת הזהות המגדרית (GID) הפרעה זו מסווגת לחמישה סוגים אך אנו נתרכז בהגדרה המתאימה למחקרנו (קפלן ועמיתיו, 2004).

תרגילים ופתרונות מלאים של המרצה בקורס סטטיסטיקה ב’, כולל הסברים מפורטים ונוסחאות. יחידות  11-14

קובץ השאלות של הממן נמצא תחת כפתור “צפייה מקדימה בעבודה” (לחצו על הצג תקציר ואז לחצו על “צפייה מקדימה בעבודה”).

ציון 74. 

שאלת הגורם המניע את האדם לפעול כפי שהוא פועל היוותה מקור להתעניינות חוקרים במשך מאות שנים. במהלך השנים התפתחו תפיסות שונות וכיוונים מגוונים בניסיון לענות על שאלת המקור למוטיבציה. היא נחשבת כאחד הגורמים החשובים ביותר לצורך הבנת אופן ההתנהגות של האדם. המוטיבציה משמשת כגורם מעורר, מארגן ומכוון את ההתנהגות היום-יומית של האדם. כמו כן, למוטיבציה קיימת השפעה על התפקוד הקוגניטיבי של האדם, על רמת העניין שהוא מגלה בדברים מסויימים, על רמת הקשב שלו, על תגובותיו הרגשיות, על המאמצים שהוא מוכן להשקיע בביצוע פעילות או משימה ועל יכולת ההתמדה שלו בה. עבודה זאת עוסקת בבחינת גורם המוטיבציה לפעילות ספורטיבית בקרב ילדים. לשאלת המוטיבציה בקרב ילדים ישנן השלכות החורגות מעבר לתחום העיסוק בספורט והיא קשורה בין היתר לפיתוח תכונות אופי אצל הילד כגון: משמעת עצמית, עבודת צוות, כיבוד סמכות, כבוד לזולת וכד’. כמו כן, למוטיבציה בקרב ילדים ישנה השפעה גם על פרמטרים אחרים הקשורים בהתפתחות הילד כגון: קשב וריכוז, יכולת שיפוט, בטחון עצמי, מסוגלות עצמית, צורך בהישגיות ולכל אלה קיימת גם השפעה ישירה על הישגיו הלימודיים.

תוכן עניינים

מבוא…………………………………………………………………………………………………..2

מוטיבציה……………………………………………………………………………………………..3

גורמים פנימיים וחיצוניים המשפיעים על המוטיבציה לפעילות ספורטיבית……………8

שיטות לשיפור המוטיבציה בקרב ילדים לביצוע פעילות ספורטיבית…………………….13

השפעת המוטיבציה לעיסוק בספורט על התפתחות הילד והישגים לימודיים…………..19

סיכום………………………………………………………………………………………………….23

ביבליוגרפיה………………………………………………………………………………………….24

העבודה על טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהפרעה דו קוטבית מתמקדת בטיפול בפגיעויות וגור מים להפרעה וטיפול בביטויים סימפטומטיים שלה. המודל המקובל כיום להסבר הפרעה דו קוטבית הוא מודל הדיאטזה-דחק המדגיש אינטראקציה בין פגיעויות ביולוגיות לגירויי סביבה. המרכיב הגנטי נמצא במחקרים רבים כדומיננטי, ומספר הסברים לפגיעות ביולוגית הוצעו, ביניהן, חוסר ויסות בפעילות בנוירוטרנסמיטרים ושתי תיאוריות המציעות יחסי גומלין בין חוסר ויסות במערכות ביולוגיות לאירועי חיים. כמו כן נמצאו מנבאים חברתיים הקשורים להפרעה. כמה פגיעויות קוגניטיביות להפרעה נמצאו במחקרים עדכניים, ביניהן הנחות דיספונקציונליות, סגנונות ייחוס שליליים, סכמה של הערכה עצמית נמוכה והגנתיות ותגובתיות למטרות. פגיעויות אלה פועלות כגורמים מתווכים במודל הדיאטזה- דחק וכגורמים המשפיעים על חומרת ההפרעה, מהלכה, אופיה ומשכה. ניהול עצמי הוא מרכיב מהותי לטיפול בפגיעויות ביולוגיות ומניעת אירועי חיים הפועלים כמלחיצים. השגת ידע על ההפרעה והפגיעויות האישיות, ניטור מתמיד, דגש על מרכיבים שונים של השריית שגרה ותכנון נגד דחק, כולם אמצעים למניעת הישנות אפיזודת. ההפרעה, כאמור, מושפעת מדפוסים קוגניטיביים וטיפול בהם מביא להפחתת הרגישות לאירועי חיים מעוררי דחק ולשינוי דפוסי מחשבה והתנהגות שעלולים להחמיר את ההפרעה. באמצעות טיפול ברמות שונות של הארגון הקוגניטיבי, בסגנונות ייחוס, במיומנויות פתרון בעיות ובדפוסי הצבת מטרות, ניתן להביא להפחתת הפגיעות להפרעה וכן להקנות טכניקות שיהיו ישימות, אם וכאשר אפיזודות יפרצו. הטיפול בדיכאון, מתרכז בממד ההתנהגותי ומעודד מטופלים להפוך שוב לפעילים ולהגביר את חוויות ההנאה והשליטה שלהם, כשהדגש הוא להביא לשינוי בתפיסה העצמית. הטיפול בהיפומאניה ומאניה מבוסס על בניית חוסן מוקדם ובניית הסכמים מוקדמים ומציע טכניקות שונות לטיפול בשינויים בקוגניציה, בהתנהגות ובמצב הרוח.